שם הפרשה: תולדות
מקור השם:
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה".
הפרשה נמצאת בספר בראשית מפרק כה' פסוק יט' עד פרק כח' פסוק ט' .
תקציר הפרשה:
הפרשה פותחת בתפילות של יצחק ורבקה, יצחק פונה לה' כיוון שרבקה עקרה ואינה מצליחה ללדת ילדים ולאחר שה' מאזין לתפילתו ורבקה נכנסת להריון פונה היא בתפילה לה' כיוון שההיריון קשה לה. ה' עונה לרבקה שהריונה אכן קשה כיוון שתאומים בבטנה, תאומים אלו הנאבקים כעת בבטנה ימשיכו להיאבק גם לאחר לידתם ובסיפור היחסים המורכבים שבין שני אחים אלו עוסקת שאר פרשתנו.
יעקב ועשו מגלים כבר מגיל צעיר אופי שונה. עשו מתואר כ: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" ואלו יעקב כ: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". הבדלים אלו באופי הילדים גוררים גם הבדל ביחס ההורים כלפיהם. יצחק אוהב יותר את תכונותיו ואופיו של עשו ואילו רבקה אוהבת יותר את אופיו של יעקב. חיכוך ראשון בין האחים מתרחש לו יום אחד כאשר עשו חוזר מן השדה עייף "והוא עייף מאוד". בכניסתו לאוהל רואה עשו את אחיו מכין נזיד עדשים אדום. יעקב משום מה מסרב לכבד את אחיו סתם כך והוא מבקש מעשו שייתן לו את הבכורה ובתמורה יקבל נזיד עדשים. עשו הרעב מסכים ועסקת החליפין מתבצעת. חיכוך שני שישפיע רבות על חיי האחים מתרחש כאשר יצחק הזקן חש שהוא מגיע אל אחרית ימיו. הוא פונה אל עשו ומבקש ממנו הכו נא לי סעודה גדולה שלאחריה תזכה לקבל את ברכתי בטרם אמות. רבקה שומעת את בקשת יצחק ואינה מוכנה לקבל את אשר שמעה. ברכת האב ראויה ( לדעתה ) להינתן ליעקב ולא לעשו ועל כן היא רוקמת מזימה: יצחק הזקן כבר כמעט ואינו רואה ולכן ניתן לשלוח אליו את יעקב והוא לא ישים לב שאין זה בנו הגדול. וכך אכן נעשה והברכה מוענקת ליעקב. כאשר עשו חוזר אל אביו ולהפתעתו הוא מגלה שיעקב גנב את ברכתו הוא כועס כעס גדול ומחליט שלאחר מות אביו יהרוג את האח הקטן שלקח לו גם את הברכה וגם את הבכורה. רבקה המבינה את כוונות בנה הגדול מחליטה לעשות מעשה ופונה אל יצחק בבקשה שיורה ליעקב ללכת ולמצוא אישה בארץ הולדתה בחרן. יצחק שומע לרעיון אשתו ושולח את יעקב וכך ניצלים חייו.
הערך בפרשה:
כיבוד הורים: לאורך השנים הרבות מאז כתיבת המקרא נאמרו פרשנויות רבות על דמותו של עשו, מהן ביקורתיות מאוד ומהן קצת פחות, אך דבר אחד לא ניתן לקחת מעשו: את הקפדתו על כיבוד הורים . מיד כשאביו מבקש סעודה הוא רץ לשדה למענו וכשהוא שם לב שאביו אינו רוצה שבניו יתחתנו עם בנות כנען הוא הולך ונושא את נכדתו של אברהם לאישה.
ניתן בעקבות עשו לחשוב מהו כיבוד הורים והאם המשמעות היא ציות להורים? או אולי כיבוד כולל דברים נוספים? " אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעסו כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק..." (ממרים ו,ז). האם ניתן לחלוק מדי פעם על ההורים ועדיין לכבד אותם?עד היכן הוא כיבוד אב ואם ?
אני מתחבר לפרשה בכך שיש לי כבוד להורים שלי ואני נוהג שלא להתחצף אליהם ולעשות מה שמבקשים בכבוד , למשל כשמבקשים לעזור בבית אני עושה מאמצים בשביל לעזור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה