יום רביעי, 24 באפריל 2013

המסע של שירה חכים


שם הפרשה: נח

מיקום הפרשה: הפרשה נמצאת בספר בראשית, פרק ו' פסוק ט' - פרק י"א.

הפרשה מתחילה במילים: 
אלה תולדות נֹח. נֹח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוקים התהלך נֹח.

תקציר הפרשה שלי: נחַ ומשפחתו היו צדיקים, אנשים טובים שנהגו בכבוד. כדי להצילם מצווה עליהם ה' לבנות תיבה ענקית אליה יכניסו את כל החיות ( שניים מכל חיה טמאה, זכר ונקבה ו- 7 זוגות מהחיות הטהורות) וכך ינצלו החיות והם, כממשיכי המין האנושי ובעלי החיים. 
נֹחַ, אשתו, שלושת בניו – שם, חם, ויפת, ונשותיהם, נסגרים בתיבה יחד עם כל בעלי החיים וה' ממטיר מבול כבד על הארץ. המים הרבים מכסים את פני האדמה ואפילו את ההרים הגבוהים, והתיבה שטה מאה וחמישים יום, עד שהמבול נפסק.
התיבה עוגנת על הר אררט במשך ארבעים יום. נֹחַ עורך ניסיונות לבדוק האם המבול פסק וניתן לצאת מהתיבה ולדרוך על אדמה, "לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם" (בראשית, פרק ח' פסוק ח'). לשם כך הוא שולח את היונה ואת העורב. לאחר המתנה מתוחה חוזרת היונה ובפיה עלה של זית. ליתר ביטחון היא נשלחת שוב. לאחר שבעה ימים של המתנה, ולאחר שהיונה לא חוזרת, מחליט נֹחַ להציץ ולראות מה קורה בחוץ. ה' מורה לו ולכל חבריו למסע לצאת מהתיבה.


הערכים בפרשה שלי:

טיפול בבעלי חיים: אלוהים מזהיר את נוח, האדם היחיד שנושא חן לפניו, מפני מבול צפוי. נפשו קצה ברשע ובחמס שפשטו בקרב בני האדם, עד כדי כך שהוא מתחרט על בריאת כל היצורים החיים. המבול נועד להשמיד את כל הברואים, למעט מתי מספר: נוח, בני משפחתו, זוגות-זוגות מן החיות הטמאות, ושביעיות מן החיות הטהורות. כל אלה ייאספו לתיבה, אשר נוח יבנה לפי מפרט טכני מדויק שהוא מקבל משמיים. סיפור המבול מעורר בעייתיות מסוימת. מחד גיסא, ישנה משמעות רבה לכך שנוח קיבל הוראה לשמר בעלי חיים. מאידך גיסא, מה חטאו החיות שטבעו במבול? הלא רק על בני האדם נאמר שחטאו!

מגדל בבל: שפות רבות ושונות יש בעולם וגם בעם שלנו יש עולים מכל מיני ארצות. לפעמים, התקשורת בין העולים השונים קשה בגלל קשיי הבנת השפה. האם אתם או הוריכם עליתם לארץ? תוכלו לתאר בדרשה שלכם את דרכי ההתמודדות עם רכישת השפה החדשה ועל הייחוד שבשמירה על שפת האם שלכם.

החטא ועונשו: בפרשה שלנו ה' מעניש את האנושות במבול ואחר כך הוא מעניש את אנשי מגדל בבל. 
חשבו מהי משמעות העונש? האם העונש הוא דרך יעילה לשיפור התנהגות, ומדוע? בעניין זה עוד נקודה קטנה למחשבה - לאחר המבול מגיע ה' למסקנה כי אין טעם להעניש את האדם בשל יצרו הקבוע בו מלידה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית, פרק ח' פסוק כ"א). מה דעתכם על המסקנה הזאת   .

ערך נבחר:
הקשר של טיפול בבעלי חיים לפרשה שלי זה: שבתיבת נוח נח בחר זוגות זוגות של בעלי חיים שיכנסו ביחד לתיבת נח.
הקשר של הפרשה אלי: הקשר של הפרשה אלי זה שאני מאוד מתחברת אל חיות אפילו יש לי כלבה שקוראים לה טופי למי שיש כלבה יודע שצריך להיות מאוד אחראי ולדעת איך לתפל בכלבים ולדעת גם את הצרכים של הכלב וכך יוכל לתפל בו הכי טוב שהו יכול בשביל הכלב שלו.




המסע של נועה גרונר


שם הפרשה: פנחס.

מיקום הפרשה: הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק כה' פסוק י' עד פרק ל' פסוק א'.

מקור שם הפרשה: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. 

תקציר הפרשה: הפרשה  מתרחשת בעבר הירדן ערב כניסת בני ישראל לארץ ישראל. משימת הכניסה לארץ אינה פשוטה וצריך להתכונן היטב לקראת משימה זו, בהכנות אלו מתמקדת הפרשה. 
ראשית צריך לבדוק מהו גודלו של צבא ישראל, לשם כך נערך מפקד גדול לכל הגברים מעל גיל 20 בכל שבטי ישראל. הפוקדים עוברים ובודקים כל משפחה וכל שבט ולבסוף מסכמים את המפקד כולו, לרשות ישראל עומדים 600,730 גברים מעל גיל 20. אח"כ מורה ה' למשה כיצד תחולק הארץ בין שבטי ישראל- כל שבט יקבל נחלה בהתאם לגודלו, אך מיקום הנחלה יקבע על פי הגרלה. דיבורים אלו על חלוקת הארץ אינם קלים לחמשת בנות צלופחד, אביהן (פנחס) נפטר במדבר ובנים לא היו לו, ולכן לא תהייה נחלה על שם צלופחד בארץ ישראל. בצר להן הן פונות אל משה ומבקשות לקבלת את נחלת האב אף שבדרך כלל רק בנים יורשים את נחלת האב. משה מאזין לבקשתם ובהוראת ה' מקבל את בקשתן לקבל את נחלת אביהן ומוסיף משה שזו לא הנחייה מיוחדת רק לבנות צלופחד אלא חוק לכל העם – אדם אשר נפטר בלא בנים נחלתו עוברת לבנותיו. אם כן תעוזה של כמה בנות הצליחה לשנות את חוקי התורה!

3 ערכים בפרשה: היכולת לשנות, המסע שלי, הכנה מראש.

הערך שאני מתחברת אליו: היכולת לשנות.
אני מתחברת לערך "היכולת לשנות" , מכיוון שחשוב מאוד להתעקש על הדברים שלך, ולפעמים אם אני רוצה לשנות משהו , אני מתעקשת עליו ולבסוף, אם אני מצליחה אז אני מקבלת משהו שרציתי ומשהו שיכול לעזור לי , ואולי יש עוד אנשים שרצו לשנות את החוק או הכלל הזה ובזכות זה שהתעקשתי לשנות, זה גם עזר להם.למשל דוגמא מחיי האישים: בתחילת השנה, היה טיול שנתי לשכבת ו'. כל כיתה הייתה צריכה להתפלג לקבוצות של ארבעה ילדים בכל חדר. אסור היה להיות עם ילדים מהשכבה באותו החדר, אבל אני רציתי להיות עם ילדות מהשכבה באותו החדר, אז התעקשתי והתעקשתי ולבסוף, הסכימו לי להיות איתן בחדר ומאוד נהניתי. וזוהי המהות של היכולת לשנות. 

                                     השיר מדבר על היכולת של הילדים לשנות, ועל היכולת לשנות בכללי. 



המסע של דניאל דה-פריס


שם הפרשה: במדבר

הפרשה מתחילה במילים: וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר...

שנה שלמה כבר נמצאים בני ישראל במדבר סיני, הם הספיקו לעבור חוויות רבות עליהם סיפרו לנו הספרים הקודמים (שמות ו-ויקרא) וכעת הכול כבר מוכן והגיע הזמן לצאת מן המדבר במסע הגדול לעבר ארץ ישראל. אך אין זה כה פשוט לצאת למסע במחנה כה גדול המורכב ממשפחות רבות, ילדים, מבוגרים וזקנים. לכן צריך להתארגן היטב לפני שיוצאים למסע וזה בדיוק מה שקורה בפרשה שלנו: מתחילים בהכנות למסע. בראש ובראשונה נפתח מפקד לאומי, כלומר בודקים כמה אנשים בדיוק יוצאים למסע הגדול מובן שמשה לבדו אינו יכול לספור את כל עם ישראל ( הוא כבר בן למעלה מ-80 באותה תקופה) ולשם כך הוא נעזר בנשיאים של כל אחד מ- 12 שבטי ישראל. הם בודקים את גודלו של כל שבט (נחשו מי השבט הכי גדול?) אך אם תשימו לב תראו שסופרים רק את הגברים מעל גיל 20, נשים, ילדים וזקנים אינם נכללים במפקד ( מדוע? התשובה בפרק א' פסוק ג'). תוצאות המפקד: נספרו 603,550 גברים מעל גיל 20 בעם ישראל.
בהמשך הפרשה אנו עוזבים את העיסוק בעם כולו ומתמקדים בשבט יחיד ומיוחד, שבט לוי. שבט זה לא נכלל במפקד הכללי כיוון שמוטל עליו תפקיד מיוחד: הלויים מוקדשים לעבודה באוהל מועד, תפקידם לשרת את האל במשכן. עבודת קודש זו הוטלה לאחר יציאת מצרים על כל בכור בעם ישראל, אך בפרשה זו מתקבלת החלטה להחליף את הבכורות בשבט לוי ואפילו מתקיים טקס קטן לציון החלפה זו. .
אז אנחנו יודעים כמה אנשים יוצאים למסע, אנחנו גם יודעים מי אחראים על המשכן, נותר רק לסדר את כל העם הגדול הזה. התנועה במדבר תיעשה בצורה קבועה, על פי הסדר הבא: שבט לוי יושב לו במרכז המחנה ושאר השבטים המחולקים ל 4 קבוצות מקיפים אותו מארבעת רוחות שמים: במזרח - יהודה, יששכר וזבולון, בדרום- ראובן, שמעון וגד במערב – אפרים, בנימין ומנשה, בצפון – דן, אשר ונפתלי.

"המסע שלי":  גם אתם כמו בני ישראל יצאתם למסע - בדרך אל ההתבגרות
אלו הכנות עשיתם אתם לפני המסע? מה עזר לכם בדרך? אלו הכנות נוספות כדאי לכם לעשות? בדרשתכם אתם יכולים לתאר את התהליך ולהשוותו להכנות בני ישראל למסע. למשל: המפקד, רק אתם יוצאים למסע ולכן לא מסובך לבדוק כמה אנשים יוצאים לדרך אך בכל אופן בטרם תצאו לדרך כדאי לבדוק מי יכול ללוות אתכם, לעזור ולסייע לכם במסע.

המשכן: אוהל מועד שוכן במרכז מחנה בני ישראל כיוון שהוא המוסד החשוב ביותר לבני ישראל. כיום אין לנו משכן אך לכל אחד מאיתנו יש את המקומות החשובים והמרכזיים שלו.
בדרשתכם תוכלו לתאר את המשכן הפרטי שלכם

המפקד: משה והנשיאים מונים רק את הזכרים בגילאי 20-50. צעירים, זקנים ונשים אינם נכללים.
בדרשתכם תוכלו לברר מדוע לא סופרים את כולם. נסו לחשוב איך הרגישו אלו שלא נמנו, האם לדעתכם יש כאן אפלייה של יותר מחצי מהעם או שאולי יש סיבה טובה לכך שרק חלק מן העם נספר? 



יחיד ומיוחד: לשבט לוי תפקיד מיוחד, הוא האחראי על עבודת המשכן ולכן הוא נספר בנפרד משאר העם. בימינו אין ללווים תפקיד מיוחד, מלבד כיבודים מסוימים הקשורים בקריאה בתורה. גם ללא סימון כ"מיוחדים" כולנו יודעים שכל אדם הוא יחיד ומיוחד ואין אף אחד שממש דומה לו.
בת/בר מצווה זו הזדמנות טובה לנסות ולחשוב מה מייחד אתכם? האם יש לכם תפקיד מיוחד בבית? בכיתה? במה את/ה מתבגר/ת צעיר/ה שונה ומיוחד/ת?

המסע של נועה אלנהורן


שם הפרשה: וישלח.

מיקום הפרשה: הפרשה נמצאת בספר בראשית מפרק לב, פסוק ד – פרק לו, פסוק מג 

מקור השם: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.

תקציר:
20 שנה לאחר שברח מאחיו עשו, חוזר יעקב לארץ כנען. כעת הוא כבר בעל משפחה גדולה: 4 נשים, 11 בנים ובת אחת. כעת יש ליעקב גם רכוש רב: צאן ובקר. יעקב חושש מאוד מפני הפגישה עם עשו אחיו, אשר לפני 20 שנה, תכנן להורגו על שגזל ממנו את ברכת אביו יצחק.
יעקב רוצה להתפייס עם עשו ולכן הוא שולח אליו מלאכים-שליחים, אשר ילכו ויביאו לו מנחה-מתנה. המנחות האלו הם עדרים ענקיים של מאות כבשים, עזים, פרים וגמלים. בלילה לפני הפגישה עם עשו, נאבק יעקב עם איש אלמוני. יעקב גובר עליו ודורש ממנו ברכה. הברכה שהאיש נותן לו היא שינוי שמו של יעקב ל- ישראל. יעקב פוגש את עשו. הם מתחבקים, מתנשקים ובוכים. הם מתפייסים.
לאחר מכן, קונה יעקב חלקת שדה ליד העיר שכם וגר בה. אחד מבני העיר – שכם בן חמור, מתאהב בדינה ואונס אותה. הוא רוצה להתחתן איתה. בני יעקב מרמים את שכם ואומרים לו שאם כל בני עירו ימולו את ערלתם, אז הם יכרתו איתם ברית והוא יוכל להתחתן עם דינה. לאחר שהם נימולים, באים שמעון ולוי והורגים את כל החיים בעיר. יעקב נוזף בהם. אלוהים אומר ליעקב לעלות אל בית-אל. שם בונה יעקב מצבה ואלוהים חוזר על שינוי שמו לישראל. בדרך מבית אל, רחל יולדת את בנימין ומתה בלידה. גם יצחק - אביהם של יעקב ועשו - נפטר ונקבר על יד שניהם במערת המכפלה בחברון.
הפרשה מסתיימת בתיאור שושלת עשו.

ערכים:
אחי זה הכי אחי
פרשת וישלח מביאה לנו את סיפור הפיוס הגדול בין שני האחים: יעקב ועשיו. היה זה פיוס גדול, לאחר ריב ארוך מאוד שנמשך עשרים שנה! הפעם עומד להתרחש מפגש בין יעקב השב לביתו, עשיר ומוקף בחמולה גדולה, לבין עשו המולך על הר שעיר והולך לקראתו מלווה בארבע מאות איש. שני ראשי החמולות נערכים למפגש שעד לרגע האחרון לא ברור אם יהיה עקוב דם או יסתיים בשלום. במערכה הזו איש לא נפגע. לאחר חיבוק ונשיקה מזמין עשו את יעקב להתארח בארצו ויעקב מסרב בדיפלומטיות. מהפרשה אנחנו למדים על חשיבות השלום שבין אחים.
מי אני ומה שמי? 
בפרשת וישלח מוחלף שמו של יעקב לישראל. משמעות השם 'יעקב' לקוחה מסיפור לידתו בפרשת תולדות: "וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית, כה, כו). משמעות השם 'ישראל' מופיעה בפרשתנו: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל כִּי-שָׂרִיתָ (נלחמת, משלת) עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית לב, כט).
להיות ישראלי
בפרשת וישלח מקבל יעקב את שמו החדש – ישראל. "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל "(בראשית,לב,י) מכאן ואילך נקראים בניו – בני ישראל ומאוחר יותר נקרא העם - עם ישראל. גם ארץ כנען הפכה להיות – ארץ ישראל וגם מדינת היהודים בחרה בשם זה – מדינת ישראל.

בחרתי בערך:
להיות ישראלי וזה קשור לפרשה שלי מכיוון
מכאן ואילך נקראים בניו בני ישראל ומאוחר יותר נקרא העם  עם ישראל. גם ארץ כנען הפכה להיות – ארץ ישראל וגם מדינת היהודים בחרה בשם זה מדינת ישראל.


להיות ישראלי 
הדור האחרון 
מילים ולחן: זמיר גולן.

מה זה אומר להיות ישראלי?
זה עם באמת, כמו שאר העמים?
לדבר זה עם זה באותה השפה,
לנפח חזה בשירת התקווה,
לנסוע רחוק כדי למצוא קרבה,
לחכות לשקט שאף פעם לא בא?

אז מה זה בכלל להיות ישראלי? 
מקום במפה או משהו בי?
לשרת בצבא, לספר בדיחה,
לעמוד בצפירה, לחפש אהבה,
לנתק בטוב, לחבק ברע,
לחכות ביחד למבול הבא?

או ללכת ישר אל, ללכת ישר אל , ללכת ישר אל, ללכת ישר אל האור 
לעלות ישר אל, לעלות ישר אל, לעלות ישר אל, לעלות ישר אל האור 

מה זה אומר לחיות בישראל? 
לעשות על האש עם הסנה הבוער? 
לחכות בתור, לעמוד בפקקים,, לסדר את הכול אחרי החגים
אולי שבת אחים על רכבת הרים 
שנוסעת בחושך לימים טובים?

או ללכת ישר אל, ללכת ישר אל , ללכת ישר אל, ללכת ישר אל האור, 
לעלות ישר אל, לפתוח את כל הלב, לפוצץ את חומת הברזל...





המסע של מיכל בן דוד



שם הפרשה: בראשית

ספר: בראשית

מקור השם: הפרשה נקראת כך בגלל  "שבראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" זה השם של הפרק וזאת הפרשה הראשונה.    

תקציר הפרשה:
ביום הראשון – את האור והחושך, בשני – הרקיע והשמים, בשלישי – היבשות והימים, ועולם הצומח, ברביעי – המאורות: השמש, הירח והכוכבים, בחמישי – עולם החי, ובשישי – בהמות ואת הזוג הראשון על במת ההיסטוריה: אדם וחוה. ביום השביעי- שבת מנוחה "וינח אלוקים ביום השביעי ויקדש אותו".
נושאים נוספים המסופרים בפרשה: גן עדן- אלוהים נטע גן בעדן והניח שם את האדם כדי לעבוד ולשמור את האדמה.לאחר תיאור בריאת האשה מסופר לנו סיפור עץ החיים, עץ הדעת והנחש. הנחש מפתה את חוה לטעום מן הפרי האסור. היא מציעה ממנו גם לאדם ושלושתם נענשים בחומרה. על הנחש נגזר שיזחל על גחונו כל ימיו, על האדם נגזרים חיים של עבודה קשה ועל האשה- את קשיי הלידה וגידול הילדים. אדם וחוה מגורשים מגן העדן.
לאחר הגירוש נולדים להם שני בנים, קין והבל,המקריבים מנחה לפני האל. האל מקבל רק את מנחתו של הבל. קין מקנא לו ומה עושה? רוצח את אחיו, הבל! קַיִן נענש על כך בנדודים ובנשיאת אוֹת קין על מצחו לכל חייו.
בסיום הפרשה - תולדות האדם הראשון, מי הוליד את מי, וכמה זמן הוא חי (הזקן ביותר היה מתושלח שמת בגיל 987 שנה!!). כמו כן אנו פוגשים את נח , עליו נשמע בהרחבה בפרשה הבאה ששמה "נח"!

ערכים:
"בראשית ברא אלוהים"-בריאת העולם הבריאה-
בדרשה שלכם תוכלו לכתוב על משמעותה של יצירה ועל תחומים שונים של יצירה שבהם אתם עוסקים או שהם חשובים בעיניכם.
"שבת מנוחה" - מהי השבת שלכם? מה הערך של יום מנוחה? אפילו האל נח בשבת מכל מלאכתו.
גן עדן - האם זהו רק חלום? האם יש מקום או תחום בחייכם שהוא "גן העדן" שלכם? איך יראה "גן העדן עלי אדמות" שלכם והאם יש דרכים לקדם את הרעיון הזה ולהפוך אותו למעשי?

אני בחרתי בערך: חטא האדם הראשון-אכילה מעץ הדעת.
האל אסר על האדם הראשון לאכול מעץ אחד בכל הגן שהיה מלא בעצים טובים... יצר הסקרנות והפיתוי של הנחש הובילו את האדם לטעום מעץ האסור "עץ הדעת טוב ורע".
אני חושבת שהאכילה מעץ הדעת גרמה לאדם וחווה להיענש קשה אבל היא גם גרמה לכך שהם יהיו חכמים וזה טוב להיות חכם אבל עדין האכילה הייתה חמורה בגלל שהאל אמר להם לא לאכול והם לא הקשיבו לו ניתן ללמוד מכך שהם היו מאוד אמיצים שהם בכלל העזו לעשות משהו שאסרו עליהם לעשות 
אַיֶּכָּה?" - האל שואל את האדם לאחר האכילה מעץ הדעת - "אַיֶּכָּה?" במילים שלנו "איפה אתם? מי אכל מהעץ האסור?" – אדם וחוה מסתתרים ומתחמקים מאחריות.
לדעתי אחריות זה לשמור על האחים שלי טוב שלא יקרה להם כלום וגם לבצע משימות טוב לדעת לא לאבד דברים .
גמול על מעשים - כידוע למעשים יש תוצאות. אם עושים מעשה רע, לרוב מגיעות בעקבותיו תוצאות לא טובות. האדם נענש בקללה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (בראשית, פרק ג', פסוק י"ט)
לדעתי עונש זה הוא כמו קללה בגלל שאם האל לא נותן להם לחם אין שום דרך אחרת להשיג אותו והיום אפשר להשיג לחם בסופר.



המסע של יעל כהן


שם הפרשה: פרשת שמיני 

  1. לפרשת השבוע שלי קוראים פרשת שמיני ופרשתי נמצאת בספר ויקרא.
  2. הפרשה שלי נקראת  כך לפי המילים הראשונות של הפרשה ''ביום השמיני קרא משה לאהרון ולבניו ולזקני ישראל''.
 תקציר:
המשכן נבנה בעמל רב על-ידי בני-ישראל במדבר סיני. בפרשה הקודמת נחנך המשכן באירוע חגיגי ובפרשה שלנו מסכמים את חגיגות חנוכת המשכן. במסגרת החגיגות הקריבו אהרון הכהן ובניו קורבנות מיוחדים לכבוד ה' ולכבוד המעמד המשמח. אהרן ברך את העם בברכה מיוחדת, ואז ירדה אש מהשמים ושרפה את הקרבנות שעל המזבח, כהוכחה וכמופת לכך שהם התקבלו.

ואז מתרחשת תפנית דרמטית! באמצע החגיגות, בלב השמחה, בניו של אהרן נדב ואביהוא, חוטאים חטא חמור ביותר! הם מועלים בתפקידם! הכהנים אמורים לפעול בדיוק לפי הוראות ה' ולהקריב לפניו רק את מה שנצטוו להקריב ורק בזמנים מסויימים, אך נדב ואביהוא הקטירו (שרפו) קטורת שה' לא ציווה אותם להקטיר. זוהי "אש זרה" ובגלל זה הם נענשים: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו מלפני ה' "(ויקרא י, פסוק ב). 

איזה אסון! עצבות גדולה יורדת על כולם וקוטעת ברגע את החגיגות. לאחר מכן, מצווה אלוהים על אהרן ובניו הנותרים שלא לנהוג דיני אבלות על הנפטרים. בעקבות ההוראה הזאת מופיע גם איסור שתיית יין ושיכר על הכהנים העובדים במשכן. 

בהמשך הפרשה מסופר שמשה כעס על אהרן ובניו הנותרים על שלא אכלו מבשר קרבן החטאת כפי שנדרש מן הכהנים לעשות, ואהרן השיב שעשה כן בגלל מות בניו. 

הפרשה מסתיימת בעניין אחר: סימני הכשרות של החיות השונות- מה מותר לאכול ומה לא.


הערכים שעולים מן הפרשה:
למה שמונה? 
למה נחגגה חנוכת המשכן במשך שמונה ימים דווקא? שבוע נמשך שבעה ימים והמספר 7 מבטא את התנהלותם הטבעית של החיים. לכן שמחת הנישואין נמשכת בשבוע שנקרא "שבע ברכות" ולהבדיל, אבל על קרוב נמשך במשך שבעה ימים. המספר שמונה מבטא אירוע שהוא מעל לטבע. טקס ברית מילה נערך ביום השמיני מאחר והוא מסמל קשר מיוחד ועל-טבעי בין עם ישראל לאלוהיו. 
מדוע אם כן, לדעתכם, גם חגיגות חנוכת המשכן נמשכו שמונה ימים?
ברכת הכהנים
בבתי הכנסת בארץ ישראל נפוץ המנהג של ברכת הכהנים. הכהנים, שמיוחסים לזרע אהרן משבט לוי, עולים על בימת בית הכנסת, פניהם אל הקהל וגבם אל ארון הקודש, מכסים את ראשיהם בטלית, ונושאים את ידיהם בשעת הברכה. בחול המועד פסח וסוכות נוהגים לערוך "ברכת כוהנים המונית" ברחבת הכותל המערבי בהשתתפות עשרות רבות של כהנים.
נוסח הברכה:
"יברכך ה' וישמרך
יאר ה' פניו אליך ויחונך
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"
הברכה הנאמרת על ידי הכהנים משמשת גם כברכת הורים לילדיהם לקראת שבת ובזמנים מיוחדים. במסגרת הדרשה שלכם יוכלו הוריכם לבוא ולברך אתכם בברכת הכהנים ותוכלו אתם להזכיר את הברכה הזאת ומילותיה כ"ברכת הדרך" שלכם לקראת צאתכם לבגרות
אש ואש זרה
מה היה חטאם של בני אהרן שהביאו "אש זרה"? מהי אש זרה? "אש זרה" היא סמל להתלהבות לא רצויה, רצון או תשוקה מוגזמים שאינם במקומם, מעבר לנדרש. האם יש לך דוגמא או זיכרון מחייך ל"אש זרה", כשעשית משהו בהתלהבות יתרה? יש שמפרשים "אש זרה" כמעשה נכון שנעשה מתוך כוונה שגויה. 
מה לדעתכם חשוב יותר: המעשה החיצוני והתוצאה הסופית או המניעים והכוונות שמפעילים ומנחים את האדם מבפנים, מהלב

יין ושיכר
מדוע נאסרה על הכהנים שתיית משקאות חריפים? מהי הסכנה שבשתיית אלכוהול (לפני נהיגה, ובאופן קבוע בחיים)? מהו יחסו של האסלאם לשתיית יין, ומה עמדתה של היהדות בנושא זה? מה אומרת התורה על שתיית יין לנזיר? אם "יין ישמח לבב אנוש", אז מדוע נקשרו איסורים רבים לשתייתו? ומתי מצווה היהודי לאורך מעגל השנה, ולאורך מעגל החיים ללגום מן היין? לחיים!!!
השתיקה שזועקת
ויידום אהרן". באמצע הלילה נשמעה דפיקה בדלת, הצצתי דרך חור העינית, לא הצלחתי לראות את הדמויות בבירור. פתחתי את הדלת לאט ובזהירות, בפתח נתגלו שני אנשים לבושים מדים, ולידם חיילת צעירה. הם ביקשו להיכנס. הובלתי אותם לסלון הם חיכו שאתיישב על הכורסה. ואז בישרו לי את הבשורה הקשה...

כיצד מגיב אב שכול כשמודיעים לו שבנו נפל בקרב? כיצד מספרים לאם שאיבדה את היקר מכל? כיצד הגיב אהרן כששמע ביום הגדול והשמח ביותר בחייו, ששני בניו מתו בזמן עבודתם במשכן? האם הוא צועק, בוכה, כועס, מתפרק, משתגע, קורע את בגדיו? אהרן שתק! "ויידום אהרן". מדוע לדעתכם שתק אהרון? איך אתם מבינים את שתיקתו? יש שרואים בעמידת הדום הדוממת בזמן הצפירה בימי הזיכרון, מעין זיכרון לאותה דממה של אהרן נוכח הבשורה הנוראית על בשורת מות בניו

הערך שקשור עלי: 
אש ואש זרה 
אש ואש זרה מדברת על התלהבות רבה שמסמלת רצון ומשדרת התלהבות יתרה. לדוגמא: תמיד שאני מתלהבת מדברים חדשים וזה זיכרון שכיף תמיד לזכור.
הערך אש ואש זרה קשורה לפרשה שלי בכך?
בפרשה הקודמת נחנך המשכן באירוע חגיגי ובפרשה שלנו מסכמים את חגיגות חנוכת המשכן. במסגרת החגיגות הקריבו אהרון הכהן ובניו קורבנות מיוחדים לכבוד ה' ולכבוד המעמד המשמח. אהרן ברך את העם בברכה מיוחדת.
הפרשה שלי קשורה לאש ואש זרה בכך שאהרון הכהן ובניו חגגו אירוע חגיגי לכבוד חנוכת המשכן 
והם התלהבו וחגגו ושמחו ואש ואש זרה קשור בזה שהם התלהבו לכבוד חגיגות חנוכת המשכן וזה היה זיכרון מיוחד.

תמונה:


                              תמונה זאת מדברת על זה שרואים את נדב ואביהוא חוטאים את חטאם. 

 בפרשת שמיני נזכרים בעלי חיים רבים: חיות, בהמות, דגים, עופות ושרצים. הפרשה עוסקת בסימני הכשרות של בעלי החיים

המסע של רועי כבביה


שם הפרשה: אחרי מות

מיקום הפרשה: ספר ויקרא מפרק טז' ועד פרק יח'

מקור השם: אחד המילים הראשונות בפרשה- וידבר ה'  אל    משה אחרי מות שני בני אהרון ...

תקציר:
משמה של הפרשה "אחרי מות", אנו מבינים שהפרשה מתרחשת אחרי אירוע שקרה ...מי מת? מתי מתו? בפרשת שמיני, לפני שלוש פרשות, מתו שני כוהנים חשובים- הבנים של אהרון הכהן אחיו של משה. פרשה זו פותחת בהסבר ואזהרה על הטעות של בני אהרון ומה אסור לעשות כדי שלא יקרה שוב. האזהרה היא : "אל יבוא בכל עת אל הקודש". האל אוסר על כניסת הכוהנים והקרבת קורבן לפי הרגש והרצון האישי ומצווה שהקרבת הקורבנות תיעשה רק על פי הכללים של התורה. דמיינו למשל ששומר הראש של ראש הממשלה ייכנס לביתו מתי שמתחשק לו וללא רשותו של ראש הממשלה, כאילו שכח מי הבעל בית פה... בניו של אהרון הקריבו קורבן כשהתחשק להם וה' מדגיש שהדבר אסור.
מיד לאחר האזהרה התורה מדברת על המועד הכי חשוב שלנו כעם ומסביר את תפקיד הכוהנים בזמן זה. על איזה יום מדובר? יום הכיפורים. כיום, מוּכָּר לנו יום הכיפורים כיום של תפילה בבית הכנסת. אבל זהו רק תחליף לעבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים בבית- המקדש והמשכן שהיו בתקופת התורה. 
הפרשה מתארת את הטקס של יום הכיפורים שבו נכנס הכוהן הגדול למקום הקדוש ביותר במקדש - קודש הקודשים. שם הוא מכפר על חטאֵי ישראל, חטאֵי בני ביתו וחטאיו שלו. הוא היה מעביר את החטאים באופן סמלי אל השָׂעִיר לעזאזל, ושולח אותו למִדְבָּר.
בהמשך הפרשה מוזכרים חוקים שעוסקים בתחומים שונים - דיני שחיטת בעלי חיים, איסור גילוי עֲרָיוֹת ומעשֵׂי תועבה אחרים. קובץ חוקים זה מכונה "ספר הקדוּשה".

ערכים בפרשה:

  1. חוקים בבית ובבית הספר.
  2. אין זמן לבקש סליחה.

חוקים ומשפטים:
"אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אלוהיכםוּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'".

האם אתם מכירים חוקים שקשה לקיימם? איך משפיעים החוקים עליכם? אלו חוקים חשובים בעיניכם?  אלו חוקים קשה לכם לקיים? כבוגרים- האם ישתנה יחסכם אל חוקים מסוימים?

זה מתקשר אלי בכך שיש המון חוקים שאני לא אוהב ומתעלם מהם ואז כאילו החוק לא חל עליי למרות שהוא כן קשה לי לקיים חוקים שחלים על זמן המשחק שלי נגיד כשאני משחק במחשב או רואה טלוויזיה אז יש לי זמן מוגבל אבל אני חושב שזה חוק חשוב כי זה שומר על בריאות העיניים. אני חושב שכשאני אתבגר אני  אעשה יותר את החוקים החלים עליי ואני חושב שככול שמתבגרים יותר קל לקיים את החוקים גם אם יש יותר.


נספח תרבות

                                                                              שיר:





המסע של יעל עזריה



שם הפרשה: לך לך

היכן נימצאת הפרשה: חמש חומשי תורה- בראאשית

תקציר:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה". המקרא אינו מספר לנו מיהו אברהם ומדוע ה' מתגלה דווקא אליו. הפרשה פותחת בציווי של ה' לאברהם:לקום ולהתחיל מחדש .לך למסע לארץ לא נודעת-ארץ כנען, והאמן באלוקים אחד. ה' מבטיח את ברכתו לאברהם ולצאצאיו. 
אברהם מתאפיין בנדודים הרבים שלו בדרך אל ארץ ישראל ובתוכה. בזמן הרעב בארץ ישראל, נודדים אברהם ומשפחתו למצרים. שם מתרחשת "תקרית דיפלומטית" בין אברהם לפרעה, מלך מצרים, בגלל יופייה של שרה.
לא רק אברהם נודד בפרשה, גם לוט (בן אחיו של אברהם) נודד מהמשפחה, ופונה לכיוון סדום. ההחלטה על המעבר לסדום מתקבלת לאחר שרועי הצאן של אברהם רבים עם רועי הצאן של לוט. אברהם מפשר ביניהם ואומר: "אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רעַי וּבֵין רעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה". 
בפרשתנו מסופר גם על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. במהלך המלחמה נופל לוט בשבי ואברהם יוצא לשחרר אותו. לאחר המלחמה, כורת אלוקים ברית עם אברהם – "ברית בין הבתרים", ומבטיח את ארץ ישראל לזרעו של אברהם, עם ישראל: "ויאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וספור הַכּוֹכָבִים,אִם תּוּכַל לִסְפור אֹתָם; ויאמר לוֹ, כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ...  לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת".
בהמשך הפרשה- מסופר לנו ששרי, היא שרה אמנו אשת אברהם, לא מצליחה ללדת. היא מציעה שהגר שפחתה תהיה עם אברהם ותלד לו בן במקומה. הגר אכן נכנסת להריון, ומזלזלת בשרה על שלא הצליחה להרות. שרה פונה אל אברהם האומר לה- זוהי שפחתך!  זכותך להחליט איך להתייחס אליה. שרה מתנהגת אל הגר ביד קשה והגר בורחת מן הבית. מלאך ה' נגלה אליה, מנחה אותה לשוב לביתה ומבטיח לה שבנה - ישמעאל, יהיה גם הוא בעל צאצאים רבים. הגר חוזרת הביתה ויולדת את ישמעאל, בנו בכורו של אברהם.
בסוף הפרשה נגלה ה' אל אברהם ולצד ההבטחות נוספות על ריבוי צאצאיו וירושת ארץ ישראל, משנה ה' את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה ומצווה על עריכת ברית המילה. אברהם מלאת עצמו בגיל 99! וגם את בנו ישמעאל.
הפרשה נחתמת בבשורה אותה מבשר ה' לאברהם: למרות גילם המופלג, עתיד להיוולד לו ולשרה בן- יצחק.

מהפרשה עולים 3 ערכים: ריב בין אחים, שינוי שם, פדיון שבויים.

ערך שהתחברתי:
פידיון שבויים-
לצערנו, לאורך קיומה של מדינת ישראל עסקנו רבות בנושא של פדיון שבויים. כולכם התרגשתם ודאי כשגלעד שליט נפדה מהשבי לאחר למעלה מחמש שנים ואילו רון ארד, נווט חיל האוויר, נפל בשבי לפני למלעלה מ-25 שנה ומאז נעלמו עקבותיו.
אז רציתי להזכיר קצת את מצוות פדיון השבויים בפרשת לך- לך לדבר על גלעד שליט ועל גורלם של שאר חיילינו שלא שבו ולא ידוע לנו מה עלה בגורלם.
בפרשה מוזכר לראשונה נושא המלחמה, שבויים והחלפתם. כאשר לוט נופל בשבי, אברהם יוצא בראש עבדיו להציל אותו. פדיון שבויים הינה מצווה מוכרת וחשובה. הרמב"ם כותב: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. 
שאלת הלגיטימיות של היענות לתביעות מופרזות לפדיון שבויים לא פסה מן העולם. אולם בעוד שבעבר התמודדו קהילות ישראל עם שאלת תשלום כספי מופרז, מדינת ישראל מתמודדת היום עם סוגים אחרים של תשלום מופרז, המעוררים שאלות ערכיות קשות במיוחד: 


  1.  האם נכון לשחרר מספר גדול של מחבלים תמורת שחרור מספר קטן של חיילים שבויים, כפי שנעשה בשנת 1985 ב"עסקת ג'בריל" המפורסמת? או שמא זהו מחיר מופרז שאסור לשלמו, הן משום שהוא עלול לעודד חטיפות חיילים הן משום שהמחבלים המשוחררים מצטרפים אל חבריהם ומגבירים את הסיכון הביטחוני במדינה בעתיד הן משום ששחרור רוצחים פוגע בעקרונות יסוד של שלטון החוק? 

       
       2.  האם נכון ליזום מבצע צבאי לשחרור שבויים או בני ערובה, כפי שנעשה ב"מבצע אנטבה", הזכור 
            לתהילה, ובניסיון הכושל לשחרר את החייל נחשון וקסמן ז"ל? או שמא אין לסכן חיי חיילים להצלת
            שבויים או נפגעים?


אז לכול אחד יש דעה אחרת, 
הרי זה יהודי וניתפס חייב לשחרר בכול מחיר,
אבל גם תמורת כול כך הרבה שכשנשחרר אותם יתפסו ויהרגו יותר יהודים,
אבל המידרש מביע דעה מאוד מרורה שתמיד פדיון שבויים קודם לכול מחשבה אחרת,
ותמורת כול מחיר נחזיר יהודי שבויים או בני ארובה.

                                                                  קום והתהלך בארץ


המסע של אופק פינק



מיקום הפרשה: הפרשה נמצאת בספר בראשית מפרק ל"ז פסוק א - פרק מ' פסוק כג.

מקור השם: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה אֶל-אֲבִיהֶם.

תקציר:
בפרשה שלפנינו אנו מתוודעים אל יוסף (בנה של רחל) ואל יחסיו עם אחיו. מסתבר שיחסים אלו היו בעייתיים, בלשון המעטה. יוסף היה רועה צאן ואביו, יעקב, אהב אותו יותר מכל בניו ותפר לו כתונת פסים מיוחדת. יוסף מספר לאביו יעקב דברים רעים על אחיו, ויש להניח שהם יודעים זאת. האחים מקנאים ביוסף ושונאים אותו בגלל היחס המיוחד והמועדף שהוא מקבל מאביהם.
אם לא די בכך, יוסף מספר לאחיו את חלומותיו המשונים. בחלומו הראשון הוא רואה 11 אלומות שיבולים המייצגות את 11 אחיו משתחוות לאלומה שלו. כמובן שהאחים מתרגזים כשהם שומעים שאפילו בחלומותיו הוא החשוב והמועדף וכל השאר משתחווים לו. וכאילו על מנת להכעיס, הוא מספר להם על חלום נוסף שחלם ובו השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו. בשלב הזה אפילו אביו האוהב כועס עליו ונוזף בו: "וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?!"(בראשית ל"ז, 10). בשלב הזה לאחים כבר ממש נמאס מאחיהם הקטן המפונק והמתנשא.
יום אחד, כשרעו האחים עם צאנם רחוק מהבית, שלח יעקב את יוסף לבדוק בשלומם ובשלום צאנם. כשהאחים רואים את יוסף מגיע הם אומרים בלגלוג: הנה מגיע בעל החלומות הזה. הם מחליטים שזוהי ההזדמנות לנקום בו- רחוק מהבית ומעיניו של אביהם. התכנית: הם יהרגו אותו, ישליכו גופתו לתוך בור ויגידו לאביהם שהוא נטרף על ידי חיה רעה.
ראובן, בכור האחים, שומע את התכנית ונבהל. הוא מציע תכנית חלופית: בואו נזרוק אותו לבור בלי להרוג אותו, הוא ימות שם לבד (הוא מתכנן להוציא אותו משם אחר כך ולהשיבו לאביו). האחים מפשיטים את יוסף מהכתונת היפה, זורקים אותו לבור ויושבים לאכול. לפתע עוברת שם שיירת סוחרים בדרכה למצריים ויהודה (שמנסה גם הוא להימנע מרציחת יוסף) משכנע את אחיו שבמקום להרוג את אחיהם ימכרו אתו כעבד לסוחרים. ראובן, שלא היה בסביבה בזמן המכירה, מזדעזע לשמוע שהילד נמכר. הוא קורע את בגדיו ואומר: מה אומר לאבא עכשיו?? האחים טובלים את הכותונת של יוסף בדם של חיה ומביאים אותה אל אביהם יעקב. הוא מזהה את הבגד של בנו וקורע את בגדיו לאות אבל. ילדיו מנסים לנחמו אך הוא מסרב להתנחם ומתאבל על בנו עוד שנים ארוכות (עד הסוף המפתיע בפרשת ויגש!)
כעת יש בפרשה הפסקה קצרה מסיפור יוסף ואחיו ומסופר לנו על היחסים המורכבים בין יהודה לכלתו תמר, סיפור של הפרת אמונים והבטחות שווא.
הפרשה מסתיימת בכך שיוסף נמכר לעבד לשר הטבחים של פרעה, פוטיפר, שם הוא מצליח מאד. כאשר הוא לא מוכן להיכנע לרצונותיה של אשת פוטיפר, היא מעלילה עליו עלילת שקר לבעלה, שר הטבחים, והוא מושלך לכלא. בינתיים גם שר הטבחים ושר המשקים מושלכים לכלא ושם פותר עבורם יוסף את חלומותיהם, דבר שבפרשה הבאה יביא לשחרורו מהכלא.


המסע של אורי גלמן



שם הפרשה: כי תבוא.


מיקום הפרשה:

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כו, פסוק א – פרק כט, פסוק ח .

מקור השם:

"והָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ". ולכן שמה הוא כי תבוא".

תקציר הפרשה:

פרשת כי-תבוא פותחת בשתי מצוות, הנהוגות רק בארץ ישראל. מצוות אלו נקראות גם 'מצוות התלויות בארץ'. המצווה ראשונה היא הבאת הביכורים למקדש. הביכורים הם הפירות הראשונים (הבכורים). כאשר אדם מביא את ביכוריו למקדש עליו לומר את 'מקרא ביכורים'. 'מקרא' זה, הוא נוסח קבוע בו מתואר בקצרה סיפור עם ישראל: הירידה למצרים, השעבוד, ההצלה וההוצאה ממצרים על-ידי אלוהים והבאת עם ישראל לארץ. פרי הביכורים הוא סמל לתוצאה של כל אלה-ההשתרשות והצמיחה בארץ. הטקס מסתיים בהנחת פרי הביכורים במקדש, כהודאה על כל הטוב. המצווה השניה, היא לתת בכל שנה שלישית מעשר (עשירית) מן היבול ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.
הפרשה ממשיכה בתיאור שני טקסים, אותם יש לקיים מיד לאחר הכניסה לארץ. הראשון הוא כתיבת דברי התורה על אבנים גדולות ומסוידות, בהר עיבל, מעל העיר שכם. השני, הוא 'מעמד הברכה והקללה'. מעמד זה יתקיים על שני ההרים מעל לעיר שכם: גריזים ועיבל. במעמד זה יוקראו חלק מהמצוות והעם יקבלו אותם בעניית אמן. לאחר מכן יוקראו הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן.

הנושאים והערכים בפרשה הם:

"להודות על הטוב"- מעמד הביכורים, הוא טקס בו מודה האדם על כל הטוב, שזכה בו, כדוגמת פירות אדמתו.                                                                                                                "השתרשות בארץ"- פרי הביכורים, מסמל את השתרשותו וצמיחתו של עם ישראל בארץ. לאחר שעבר שעבוד ארוך והליכה קשה במדבר, זוכה לבסוף העם להגיע לארץ וליהנות מפירותיה.                                                                                                                   "נתינת צדקה"- בפרשת כי-תבוא, מוזכרת מצוות המעשרות: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" )כו, יב). במצווה זו מצווה החקלאי לתת מעשר (עשירית) מתבואתו לאלו שאין להם תבואה. זוהי נתינת צדקה.                                                                                                                 "טקסים מיוחדים"-בפרשת כי-תבוא מוזכרים ארבעה טקסים מיוחדים: טקס הבאת הביכורים; טקס 'מאמר המעשר'; טקס כתיבת התורה על אבנים גדולות ומסוידות בהר עיבל וטקס הברכה והקללה בהרי גריזים ועיבל.                                        


הערך שבחרתי הוא "השתרשות בארץ". בחרתי אותו כי:

כשאומרים "השתרשות בארץ" מתכוונים  שבני ישראל  הצליחו להיקלט טוב, ובעצם להשתרש  בארץ.                                                                                                                                          
זה מדבר אליי כי בשנה שעברה עברתי דירה  לבית חדש ובית ספר חדש. בהתחלה היה לי די קשה למצוא חברים כי לא כל כך התחברתי אליהם.
אבל אז חשבתי שעדיף שאני יסתגל אליהם ואתחבר אליהם ולא שהם ישתנו. 
ואחר כך נהיו לי הרבה חברים והפכתי להיות די מקובל. וגם בקבוצת הכדור רגל הפכתי להיות נעץ מרכזי בשיטת המשחק של המאמן והשתפרתי המון.



קישור לשיר "הילד הזה הוא אני" /יהודה אטלס בביצוע של יואל לרנר ואפי בן ישראל.
בחרתי בשיר זה כי אם אתה עובר בית ספר אתה חייב להיות אתה והילדים החדשים  בכיתה פשוט יאהבו אותך כמו שאתה




יום שבת, 13 באפריל 2013

המסע של ליאל כהן-קבלו

שם הפרשה: ויקרא

בספר: ויקרא

מקור השם: 

תקציר: 
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור:
חומש ויקרא נודע גם בכינויו "תורת כהנים", מכיוון שהוא עוסק בעיקר בתורת הקורבנות ובכהנים המשרתים במשכן. יש קורבנות שהם בגדר חובה, ויש שהם רְשות – לפי רצון המקריב וצרכיו. ספר ויקרא מתרחש כולו במסע של בני-ישראל במדבר סיני. לאחר יציאת מצרים וחטא המרגלים נענש עם ישראל בשהייה של 40 שנה במדבר עד כניסתם לארץ כנען (ארץ ישראל).
במהלך שהותם במדבר מצווה ה' את בני-ישראל באמצעות משה המנהיג להקים מקום מקודש שיקשר בינם לבין ה'. המקום הזה מכונה "אוהל מועד" או "המשכן". 
המשכן משמש לשתי מטרות עקריות:
הראשונה- תקשורת של משה רבנו עם האל.
השניה- הקרבת קורבנות, בעיקר כדי לכפר על חטאים.
האם שמעתם על בית-המקדש שעמד בירושלים? המשכן היה למעשה "בית מקדש זמני" עד הגעתם לארץ-ישראל אז בנו משכן קבע ובשלב הסופי נבנה בית-המקדש בתקופת שלמה בירושלים.
מה התרחש בתוך אוהל מועד שהיה עטוף ביריעות בד ונראה כמו אוהל גדול ומסתורי? איך הכהנים ידעו את עבודתם ולפי מה פעלו? אילו קורבנות הקריבו ואיך כל אדם מישראל ידע מה צריך להקריב?

כל ההוראות האלה כתובות בספר ויקרא ובפרשתך, פרשת ויקרא מפורטים סוגים שונים של קורבנות: 
קורבן עולָה - קורבן שמביא אדם מרצונו, על פי החלטתו החופשית, מן הבקר, הצאן או העוף. הקורבן הזה נשרף כולו על המזבח ולא נוֹתָר ממנו דבר לכהנים.
קרבן מנחה - קורבן צמחוני. תודה ותחינה לאל. מצטרף לקרבן נוסף בדרך כלל.
קרבן שְלָמים – קורבן שבחלקו נשרף לגמרי על המזבח, חלק אחר שלו ניתן לכהן, וחלק נאכל על ידי מקריב הקורבן. 
קורבן חַטָאת – קורבן שמביא כל מי שחטא בשגגה (לא בכוונה) , או נטְמָא, ונודע לו חטאו לאחר מכן. מטרת הקורבן היא לכפר על החטא.
קורבן אָשָׁם - קורבן שמביאים חוטאים המתחרטים על מעשיהם, או אנשים שיש להם סָפֵק האם חטאו או לא
הפרשה נמצאת בספר ויקרא מפרק א' עד פרק ה' 

הערכים בפרשה שלי:

  • הקשר עם ה'
  • מה המשמעות של משכן, של בית מקדש כמקום שמסמל התקשרות עם ה'. האם קיים מקום כזה גם בעולמנו (למשל בית-תפילה, בית כנסת)?
  • מה הקשר שלי עם ה'? 
  • האם צריך בניין גשמי בשביל הקשר?


כפרהכבוגר וכילד מה האמצעים להתחרט ולתקן מעשים? מה הפרשה שלך מציעה לך לעשות ומה המסר שעומד מאחורי הקרבת קורבנות? האדם המתחרט שחטא עושה הרבה מעשים משקיע כסף, זמן, כבוד ובא למשכן להקריב קורבן- מדוע התורה מצווה על כך? מה חשוב בפעולות שאנו עושים כדי לתקן?

כהן: מכירים את שם המשפחה "כהן"? איזו שאלה מגוחכת... השם הזה כ"כ נפוץ בספר טלפונים. כל הכהנים, לפחות באופן עקרוני, הם צאצאיו של אהרן, אחיו של משה. "אהרן הכהן" וילדיו, נכדיו, ניניו וכל היתר עבדו בבית המקדש לטובת עם ישראל - במקום לדאוג לעצמם לפרנסה.
אגב, כהנים אינם מסתפקים בשם "כהן". לעתים קוראים להם בכל מיני שמות שנשמעים כמו כהן בשפות שונות – כמו קגן, קאהן או כהנא. במקרים אחרים זוכים כהנים לשם משפחה שהוא ראשי תיבות הקשורים לעניין. דוגמאות: כ"ץ (כהן צדק), מזא"ה (מזרע אהרן הכהן) וקפלן שהוא תרגום "כהן" ל chaplain הלועזי.
אולי שם משפחתכם כהן? תוכלו לכתוב על כך בדרשה...

שוויון בין מעמדות: חטאתי או שאני רוצה להגיד תודה לה' בעזרת הקרבן ואני עני, אין לי כסף לקנות חיה שאוכל להקריב... אולי אפילו אין לי כסף נוסף לנסוע לירושלים! מה אעשה? האם אני מחוץ לתמונה? "וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי-יוֹנָה" ? ?
 .
הנושא שבחרתי : "כהן" 
כל הכהנים, לפחות באופן עקרוני, הם צאצאיו של אהרן, אחיו של משה. "אהרן הכהן" וילדיו, נכדיו, ניניו וכל היתר עבדו בבית המקדש לטובת עם ישראל.
ברכת הכהנים - קישור לויקיפדיה


המסע של מיתר עלימה


שם הפרשה: פרשת קורח

מיקום הפרשה: הפרשה נמצאת בספר במדבר מפרק ט''ז פסוק א' עד פרק י''ח פסוק ל''ב.

הפרשה נקראת בשמה: משום המילה קורח.
''ויקח קורח  בן- יצהר בן קהת בן לוי ודתן אבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן".

תקציר הפרשה:
ארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר, חוויות רבות עברו על עם ישראל באותן שנים, וסיפור עלילות שנים אלו ממלא לנו ארבעה מחמשת חומשי התורה. אולם מעקב אחר ארבעים השנה מגלה תופעה מוזרה: שנת הנדודים הראשונה פרוסה על פני שניים וחצי חומשים, לשנת הנדודים האחרונה מוקדשים מחצית מספר במדבר וכל ספר דברים ואילו ל- 38 השנים האמצעיות מוקדשת רק פרשה אחת, פרשת קרח!
איננו יודעים אם סיפור פרשתנו התרחש בתחילת 38 השנים או בסוף התקופה, כל שידוע לנו הוא שסיפור זה הוא היחידי המתאר את 38 השנים. בפרשתנו מתואר מאבק על הנהגת העם. קבוצות שונות חברו יחדיו וניסו להדיח את משה מהנהגת העם ולתפוס את השלטון תחתיו. 
מי ומי במורדים? לשלוש קבוצות השתייכו משתתפי המרד:
1) מנהיג המרד, בן לשבט לוי – קרח.
2) כמה ממנהיגי שבט ראובן - דתן, אבירם ואון בן פלת. 
3) 250 איש מחשובי בני ישראל.
ומה הם רצו ממשה? מדוע החליטו למרוד במנהיג שהוציא את העם ממצרים? "כל העדה כולם קדושים" הם הטיחו במשה, כולנו יהודים כולנו קדושים אז מדוע נבחרו לווים וכוהנים מקרב שבט לוי לעסוק בעבודות המשכן ולהיות מובדלים משאר העם? כל העם יכולים להיות במעמד של כוהנים! "משה, נכשלת בתפקידך!" המשיכו בטענותיהם כלפיו, "הבטחת לקחת אותנו לארץ זבת חלב ודבש ובמקום זה אנחנו תקועים פה במדבר החם! לכן, הגיע הזמן שתתפטר מתפקידך".
משה מגיב לטענה הראשונה ומבקש לערוך ניסוי שיוכיח עם מי הצדק, כל אחד מחבורתו של קרח יביא את המחתה שלו (כלי מתכת להוצאת פחמים ולטיפול באש) וכך יעשו גם משה ואהרון. בבוקר, יסמן ה' באיזו מחתה הוא בחר וכך יוכיח את מי הוא מעדיף. הבוקר הגדול מגיע ועדת קרח ומחתות בידיה מתייצבים בפתח אוהל מועד. מולם מתייצבים משה ואהרון, וכל עם ישראל עומד וצופה.
אלא שה' משנה את חוקי המשחק ובמקום להצביע מיהו הנבחר מודיע למשה שהוא רוצה להעלים את בני ישראל כולם ולהשאיר רק את משה ואהרון. משה ואהרון יוצאים נגד העונש מפני שהוא מכוון כלפי העם כולו במקום קבוצת המורדים הקטנה וה' מקבל את דעתם. פתאום פותחת האדמה את פיה ובולעת את קרח, הקבוצה שהצטרפה אליו, בני משפחותיהם ורכושם. הצופים במחזה נבהלים ובורחים מפחד שהאדמה תבלע גם אותם.
כך מסתיים לו מרד עדת קרח, אך משה ואהרון אינם יכולים להיות בטוחים בהנהגתם. תוצאותיו הקשות של המרד – הריגת כל מתנגדי משה ואהרון מעלה זעם רב בקרב העם, אותו הם מפנים כלפי משה ואהרון. בשלב זה שוב מתערב ה' והפעם הוא מחליט לסיים באופן סופי את תלונות בני ישראל על בחירת משה ואהרון למנהיגים ועורך ניסוי מסוג חדש: כל שבט מתבקש להביא מקל המכונה "מטה". שנים עשר המטות יונחו במשכן למשך לילה שלם ובבוקר יפרח אחד המקלות ויסמן מיהו השבט הנבחר. בבוקר מתגלה המטה של שבט לוי כשהוא פורח והמסקנה גלויה וברורה.

הערכים בפרשה הם:
פרשתנו מסתיימת בפירוט מתנות הכוהנים, המתנות שבני ישראל מצווים להעלות לכוהנים והלויים מן הקרבנות ומהתוצרת החקלאית.
קנאה-
הקנאה במשה ואהרון היא הבעייתית. עונשם של קורח ועדתו שחמדו לעצמם את תפקידו של משה.
מנהיגות-
דאגה לעם – (פרק טז' פסוקים כ' – כג') ה' רוצה להשמיד את העם שמתלונן ומורד במשה ומשה מגלה גדלות נפש, ולמרות שפגעו בו משכנע את ה' לא להעניש את העם.
נקיון כפיים – (פרק טז' פסוק פסוק טו') משה משכנע את ה' להקשיב לו ולא לעדת קורח בטיעון שמעולם, לאורך כל שנותיו הארוכות כמנהיג לא קיבל שום טובת הנאה מאיש ולכן מגיע עונש למי שמטיל ספק בכשירותו להנהיג
ויכוח-
בפרשת "קרח" אלוהים בוחר לענות לבני ישראל בשיטת הקסמים: הוא מעוניין להעלות אש במחתה הנבחרת ומצליח לגרום למטה מעץ לפרוח בן לילה. כנראה שה' מתרשם מהתנהגותם של בני ישראל שדווקא הקסמים יצליחו לשכנע אותם והוא בוחר בשילוב של עונשים קשים ומופעי קסמים.
הערך שבחרתי הוא: מנהיגות .

ההקשר לפרשה: 
משה משכנע את ה' להקשיב לו ולא לעדת קורח בטיעון שמעולם, לאורך כל שנותיו הארוכות כמנהיג לא קיבל שום טובת הנאה מאיש ולכן מגיע עונש למי שמטיל ספק בכשירותו להנהיג.

הקשר של מנהיגות אליי: 
גלית המורה שלי מובילה את הכיתה שלי לחינוך טוב, למעשים טובים ולחשיבה.


המסע של גאיה הופרט


שם הפרשה: שלך לך

מיקום הפרשה: ספר במדבר מפרק יג פסוק א - פרק טו, פסוק מא

הפרשה מתחילה במילים:
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.

תקציר הפרשה:
בני ישראל המגיעים לסוף מסעם במדבר, עומדים לפני הרגע המרגש לו חיכו מאז יציאתם ממצרים - הכניסה לארץ ישראל. אך שאלות רבות מנקרות במוחם של בני ישראל: איזו ארץ היא ארץ ישראל? האם היא דומה למצרים המוכרת או שמא חלילה דומה היא למדבר? מי הם האנשים החיים בה? הם נחמדים או מפחידים?
כדי להתמודד עם שאלות אלו נשלחים 12 אנשים (נציג מכל שבט) למשימת ריגול בארץ ישראל. הם יוצאים למשימת ריגול ארוכה הנמשכת 40 יום, ומסיירים בכל חלקי הארץ. בארץ הם נפגשים בכל מיני תופעות מעניינות: הם פוגשים ענקים (בחברון) ומוצאים אשכול ענבים ענק שיש צורך בשני בני אדם כדי להרים אותו (במדבר פרק יג' פס' א' –כה').
לאחר 40 הימים חוזרים המרגלים וכל העם שחיכה בקוצר רוח מתכנס כדי לשמוע את תוצאות הביקור הראשון בארץ. המרגלים מספרים על התופעות המדהימות שפגשו, מראים את אשכול הענבים הענק ומתארים את ארץ ישראל כארץ נפלאה. אולם לאחר הצגת כל הפרטים מוסיפים המרגלים פרשנות משלהם, הם טוענים שאין סיכוי שבני ישראל יצליחו לכבוש את הארץ. העם היושב בארץ זו הוא עם חזק ביותר ובני ישראל לא יצליחו לרשת את ארצו (יג' כה'-לג').
במחנה בני ישראל מתחילה מהומה גדולה, כולם מפוחדים. עברנו את כל המסע הגדול רק כדי להגיע לארץ שלא ניתן להיכנס לתוכה? חלק מהעם בוחר להתלונן ולתקוף את משה ואהרון, אחרים תוקפים את ה' ויש מבני ישראל שכבר מתחילים לתכנן את החזרה למצרים (פרק יד' א'-י'). שניים מן המרגלים מציגים גישה שונה (יהושע בן נון – יורשו של משה עוד כמה שנים, וכלב בן יפונה) הם מסכימים לעובדות אך אומרים שאם ה' רוצה להכניס אותנו לארץ זה אפשרי שהרי הוא כל יכול והוא מסוגל להתגבר על ענקים. ה' עצמו כמובן מסכים עם שניים אלו וכועס מאוד על בני ישראל על שאינם מאמינים בכוחו למרות כל הניסים הגדולים שעשה להם ביציאה ממצרים. הוא מחליט להעניש את בני ישראל: אם אינם רוצים להיכנס לארץ כך יהיה, 40 שנה תנדדו במדבר ובו תמותו ותקברו, צאצאיכם הם אלו שיכנסו לארץ. רק שני המרגלים "הטובים" ניצלים מהעונש ובתום 40 השנים זוכים להיכנס לארץ המובטחת. 
הפרשה מסתיימת עם מצוות ציצית, אותם שמונת פתילים (חוטים) הקשורים לכל בגד בן ארבע כנפות (פינות) וכמובן לטלית בה מתעטפים בבית הכנסת. הציצית שבעבר חלק מהחוטים שלה היו בצבע תכלת אמורה להזכיר ללובש אותה את מצוות ה''. 

נקודות עיקריות בפרק:
התגברות המרגלים על הקשיים
בפרשה נחלקים המרגלים ביניהם בשאלה כיצד להתמודד עם הבעיה של העם החזק היושב בארץ. עשרה מהם טוענים שזוהי משימה קשה מדי ושניים טוענים שזו משימה קשה אך ניתן להתמודד איתה.

העונש של בני ישראל:
בפרשתנו נענשים בני ישראל בעונש חמור ביותר: נגזר עליהם לא להשלים את המסע ולא להיכנס לארץ ישראל. בני ישראל שמעו את דברי המרגלים ולא רצו להיכנס לארץ והאל נותן להם עונש המתאים למעשיהם – לא רוצים להיכנס? אם כך לא תיכנסו ותסתובבו ארבעים שנה במדבר.
התלונות של בני ישראל
בפרשה בני ישראל מתלוננים (על האל ועל משה ואהרון) בעקבות האכזבה מדברי המרגלים על ארץ ישראל, ולבסוף נענשים.

תלונות
לדעתי לא תמיד תלונות הן שליליות, לפעמים דווקא חשוב להתלונן אם רוצים שיפור.
לדוגמא: פעם ציירתי בהפסקה עם החברות שלי ציור שמאוד השקענו בו, אך כשסימנו אותו סוף סוף יפה כמו שרצינו אחרי הרבה ציורי ניסיון שנזרקו לפח בא ילד וקשקש לנו אם עיפרון על הציור. אז התלוננו ובצדק למורה ולהורים. עשינו זאת לא רק בכדי להחזיר לו אלה גם בכדי שידאגו שהוא לא יעשה זאת יותר [בכוונה לשפר].
אבל ישנן תלונות   שהן שליליות דוגמא: התלוננתי על זה שעברו ימה של כלבתי הזקנה. יעדתי שזה שאני מתלוננת לא יחזיר אותה אבל בכל זאת המשכתי להתלונן [זו תלונה שלילית מכיוון שכל אחד מגיע יומו למות ותלונה לא תשפר, מכיוון שאף אחד לא יכול לעשות מאומה בנושא].




12 המרגלים נושאים את אשכול הענבים הענק לעיני משה והעם
  

סמלים בפרשה
הלוגו (סמל) של משרד התיירות ישראלי עוצב בהשראת פרשתנו.

הפטרה
סיפור ההפטרה עוסק בשליחת 2 מרגלים על ידי יהושע לרגל את יריחו: הגעתם לבית רחב, הסתתרותם, שיחתם עם רחב והבטחתם לאל.



שיר ארץ-מילים נתן יונתן-לחן סשה ארגוב ביצוע חווה אלברשטיין

ארץ שיושביה היא אוכלת 
וזבת חלב ודבש ותכלת 
לפעמים גם היא עצמה גוזלת 
את כבשת הרש...


יום רביעי, 3 באפריל 2013

המסע של פלג דנגור



שם הפרשה: וירא .

מיקום הפרשה: פרשה זו נמצאת בספר בראשית בפרק  י"ח עד פרק כ"ב .

הפרשה נקראת כך  מפני: שהמילה הראשונה שכתובה בפרשה היא -   וירא .

תקציר לפרשה:

בתחילת הפרשה יושב אברהם בשיא החום בפתח אוהלו ולפתע מופיעים מולו שלושה מלאכים. אברהם מגייס את שרה לעזרתו והם מארחים את האורחים בנדיבות. השלושה מספרים לזוג המבוגר שבקרוב יקרה הבלתי יאמן: שרה תלד בן! שרה, צוחקת - "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה" (בראשית, פרק י"ח פסוק י"ב). ה' מודיע לה שהוא עוד ישוב ואז כבר תחזיק שרה תינוק קטן בזרועותיה.

המלאכים פונים לכיוון סדום בשליחות אלוהים: סדום היא עיר של חטא ורוע ואלוהים מחליט להשמיד אותה. אבל אברהם עומד מולו ומתווכח - כיצד יתכן להרוג צדיק עם רשע? "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר?" (בראשית, פרק י"ח פסוק י"ב). וכך מתחיל משא ומתן בין אלוקים לאברהם על מספר הצדיקים שיכולים להציל את עירם הרעה. אבל אפילו עשרה צדיקים לא נמצאים בעיר ועוד מעט היא תמחק מעל פני האדמה.

המלאכים מגיעים לסדום. הם מתארחים בביתו של לוט ואנשי סדום מנסים להוציא אותם מביתו של לוט ולהתעלל בהם. לוט מגונן על האורחים. המלאכים דואגים להציל את לוט ואת בני ביתו. הם מזהירים את הבורחים - לא להביט לאחור! אש וגופרית יורדים מהשמים ואשת לוט לא מתאפקת, "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית, פרק י"ט, פסוק כ"ו) .

אברהם ושרה נודדים ומגיעים לגרר. אברהם פוחד שאם יוודע שהוא בעלה של שרה יהרגו אותו כדי שמלך גרר, אבימלך, יזכה באשתו. המלך אכן לוקח אליו את שרה וה' מתערב, מופיע בפני מלך גרר בחלום ונוזף בו קשות. הוא מודיע למלך אבימלך, שרק אם אברהם יתפלל עבורו הוא יחיה. המלך מתנצל, משחרר את שרה, נותן לה ולאברהם מתנות. אברהם מתפלל ואבימלך ניצל.

והנה הימים עברו, ומגיע לאברהם ולשרה מזל טוב! נולד להם בן - "ויִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ, אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה - יִצְחָק" (בראשית, פרק כ"א פסוק ג') . לזכר צחוקה של שרה המתקשה להאמין. אחרי השמחה והמשתה מגיעים קינאה ותחרות: שרה מבקשת מאברהם לגרש את הגר ואת בנה. הבקשה מכאיבה לאברהם, אבל אלוהים מורה לו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית, פרק כ"א פסוק י"ב) - אברהם מגרש את הגר ואת ישמעאל. השניים מגיעים למדבר שם הם פוגשים במלאך האלוהים שמנחם את הגר, מבטיח לה שהבן יגדל ויתעצם והנה - ממש למולה מציב אלוהים באר מים כדי שהם יוכלו להתקיים. שם הופך הילד למומחה לקשת ומתחתן. הפרשה שלנו נודדת למקום דרומי שם כורתים אבימלך ואברהם ברית ומייסדים את באר שבע.

בסוף הפרשה מתרחש אחד מן הסיפורים המפורסמים במקרא. האל מנסה את אמונתו של אברהם ופוקד עליו לעשות את הדבר הנורא מכל, ללכת עם בנו אל הר המוריה: "קַח-נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיך" (בראשית, פרק כ"ב פסוק ב). אברהם מציית ומתחיל להתכונן להקריב את בנו יחידו ואז, כשהסכין כבר מונפת מעל צווארו של יצחק עוצר אותו מלאך ה' ואומר לאברהם שלא יפגע בבנו! אברהם עמד בניסיון הקשה והוכיח את נאמנותו הגמורה לאלוקים. ה' מברך אותו שבזכות אמונתו ירבו צאצאיו כחול אשר על שפת הים


הערכים/ נושאים המופיעים בפרשה הם

  • ערך הכנסת האורחים
  • ערך נילחמים על הצדק
  • ערך השמות


ערך הכנסת האורחים:

 מתגלה אברהם אבינו בשיא גדולתו. לאחר שמל את עצמו ואת בני ביתו, זוכה אברהם לביקור חולים מאת הקב"ה בעצמו וכפי שמביא רש"י את המדרש: "ובא הקב"ה ושאל בשלומו". בזמן התגלות ה' אל אברהם מופיעים שלושה אנשים. אברהם רואה אותם, ובבת-אחת מפסיק את מפגשו עם הקב"ה ורץ לקראתם. במעשה זה אברהם מראה עד כמה מרכזיים וחשובים יסודות הכנסת אורחים בהשקפתו הרוחנית ובתפיסתו את תפקידו.



ערך נלחמים על הצדק:

 אברהם מתווכח עם ה' בניסיון למנוע את השמדת סדום ועמורה. הוא מתמקח איתו ומגיע איתו להסכמה שאם יימצאו שם כמה צדיקים- העיר תינצל. אך מסתבר שלוט הוא הצדיק היחיד בסדום ולכ
הערך הקשור/מדבר אלי הוא :

ערך נלחמים על הצדק מפני:

שאני תמיד נילחמת על הצדק למשל כאשר אני משחקת עם מישהו ואני רואה שמשהו הוא לא צודק אני אלחם על הצדק גם אם זה לרעתי!

זאת אומרת שלי זה מאוד חשוב שכאשר משהו הוא לא צודק להילחם עליו.

לדוגמה: פעם אחת שיחקתי משחק עם חברים שלי וקרה משהו לא הוגן כלפי הקבוצה השנייה, שבשבילי זה דווקא משהו טוב שיכולתי לנצח בזכותו, אבל מאוד רציתי לשמור על הצדק במשחק כלפי החברים שלי אז נלחמתי על הצדק למרות שזה היה לרעתי.

נספח תרבות:

אני בחרתי להביא קטע משעשע על לוט הצדיק ועל גורלה של עיר החטאים-סדום

חבורת "ארץ נהדרת" עשתה סרט משעשע על חלק זה .


המסע של ליזה לובמן



שם הפרשה: כי תבוא

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כו, פסוק א – פרק כט, פסוק ח
לפרשה שלי קוראים ככה בגלל: והיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
פרשת כי תבוא מתחילה בשתי מצוות שיש רק בארץ ישראל ושמן "מצוות התלויות בארץ" המצווה ראשונה היא הבאת הביכורים למקדש. הביכורים הם הפירות הראשונים (הביכורים).
כאשר אדם מביא את ביכוריו למקדש עליו לומר את 'מקרא ביכורים'. 'מקרא' זה, הוא נוסח קבוע בו מתואר 

בקצרה סיפור עם ישראל: הירידה למצרים, השעבוד, ההצלה וההוצאה ממצרים על-ידי אלוהים והבאת עם ישראל לארץ. פרי הביכורים הוא סמל לתוצאה של כל אלה-ההשתרשות והצמיחה בארץ. הטקס מסתיים בהנחת פרי הביכורים במקדש, כהודאה על כל הטוב. המצווה השנייה, היא לתת בכל שנה שלישית מעשר (עשירית) מן היבול ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.

הפרשה ממשיכה בתיאור שני טקסים, אותם יש לקיים מיד לאחר הכניסה לארץ. הראשון הוא כתיבת דברי התורה על אבנים גדולות ומסוידות, בהר עיבל, מעל העיר שכם. השני, הוא 'מעמד הברכה והקללה'. מעמד זה יתקיים על שני ההרים מעל לעיר שכם: גריזים ועיבל. במעמד זה יוקראו חלק מהמצוות והעם יקבלו אותם בענת אמן. לאחר מכן יוקראו הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן.

טקסים מיוחדים:
בפרשת כי-תבוא מוזכרים ארבעה טקסים מיוחדים: טקס הבאת הביכורים; טקס 'מאמר המעשר'; טקס כתיבת התורה על אבנים גדולות ומסוידות בהר עיבל וטקס הברכה והקללה בהרי גריזים ועיבל.

הודיה על הטוב:
מעמד הביכורים, הוא טקס בו מודה האדם על כל הטוב, שזכה בו, כדוגמת פירות אדמתו: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (כו, יא).

השתרשות בארץ
פרי הביכורים, מסמל את השתרשותו וצמיחתו של עם ישראל בארץ. לאחר שעבר שעבוד ארוך והליכה קשה במדבר, זוכה לבסוף העם להגיע לארץ וליהנות מפירותיה: "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ ... וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ... וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם... וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'..."

נתינת צדקה:
 בפרשת כי-תבוא, מוזכרת מצוות המעשרות: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (כו, יב). במצווה זו מצווה החקלאי לתת מעשר (עשירית) מתבואתו לאלו שאין להם תבואה. זוהי נתינת צדקה.

בחרתי:...
רק ברכות:
בפרשת כי-תבוא מובאות רשימות ארוכות של הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן. מכיוון שאנו מעדיפים להתרחק מהקללות, אתם יכולים לכתוב בדרשה על הברכות בפרשה המופיעות בפרק כח, פסוק א-יד.
רק ברכות



לדעתי... התמונה הזאת מתאימה לפרשה שלי מכיוון שפה בתמונה יש עצים והכל ירוק הכבשים נחות המרעה מלא בירק העיר יפה ונקייה וזו בעצם ברכה  מהאל.