המסע של גאיה הופרט

שם הפרשה: שלך לך

מיקום הפרשה: ספר במדבר מפרק יג פסוק א - פרק טו, פסוק מא

הפרשה מתחילה במילים:
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.

תקציר הפרשה:
בני ישראל המגיעים לסוף מסעם במדבר, עומדים לפני הרגע המרגש לו חיכו מאז יציאתם ממצרים - הכניסה לארץ ישראל. אך שאלות רבות מנקרות במוחם של בני ישראל: איזו ארץ היא ארץ ישראל? האם היא דומה למצרים המוכרת או שמא חלילה דומה היא למדבר? מי הם האנשים החיים בה? הם נחמדים או מפחידים?
כדי להתמודד עם שאלות אלו נשלחים 12 אנשים (נציג מכל שבט) למשימת ריגול בארץ ישראל. הם יוצאים למשימת ריגול ארוכה הנמשכת 40 יום, ומסיירים בכל חלקי הארץ. בארץ הם נפגשים בכל מיני תופעות מעניינות: הם פוגשים ענקים (בחברון) ומוצאים אשכול ענבים ענק שיש צורך בשני בני אדם כדי להרים אותו (במדבר פרק יג' פס' א' –כה').
לאחר 40 הימים חוזרים המרגלים וכל העם שחיכה בקוצר רוח מתכנס כדי לשמוע את תוצאות הביקור הראשון בארץ. המרגלים מספרים על התופעות המדהימות שפגשו, מראים את אשכול הענבים הענק ומתארים את ארץ ישראל כארץ נפלאה. אולם לאחר הצגת כל הפרטים מוסיפים המרגלים פרשנות משלהם, הם טוענים שאין סיכוי שבני ישראל יצליחו לכבוש את הארץ. העם היושב בארץ זו הוא עם חזק ביותר ובני ישראל לא יצליחו לרשת את ארצו (יג' כה'-לג').
במחנה בני ישראל מתחילה מהומה גדולה, כולם מפוחדים. עברנו את כל המסע הגדול רק כדי להגיע לארץ שלא ניתן להיכנס לתוכה? חלק מהעם בוחר להתלונן ולתקוף את משה ואהרון, אחרים תוקפים את ה' ויש מבני ישראל שכבר מתחילים לתכנן את החזרה למצרים (פרק יד' א'-י'). שניים מן המרגלים מציגים גישה שונה (יהושע בן נון – יורשו של משה עוד כמה שנים, וכלב בן יפונה) הם מסכימים לעובדות אך אומרים שאם ה' רוצה להכניס אותנו לארץ זה אפשרי שהרי הוא כל יכול והוא מסוגל להתגבר על ענקים. ה' עצמו כמובן מסכים עם שניים אלו וכועס מאוד על בני ישראל על שאינם מאמינים בכוחו למרות כל הניסים הגדולים שעשה להם ביציאה ממצרים. הוא מחליט להעניש את בני ישראל: אם אינם רוצים להיכנס לארץ כך יהיה, 40 שנה תנדדו במדבר ובו תמותו ותקברו, צאצאיכם הם אלו שיכנסו לארץ. רק שני המרגלים "הטובים" ניצלים מהעונש ובתום 40 השנים זוכים להיכנס לארץ המובטחת. 
הפרשה מסתיימת עם מצוות ציצית, אותם שמונת פתילים (חוטים) הקשורים לכל בגד בן ארבע כנפות (פינות) וכמובן לטלית בה מתעטפים בבית הכנסת. הציצית שבעבר חלק מהחוטים שלה היו בצבע תכלת אמורה להזכיר ללובש אותה את מצוות ה''. 

נקודות עיקריות בפרק:
התגברות המרגלים על הקשיים
בפרשה נחלקים המרגלים ביניהם בשאלה כיצד להתמודד עם הבעיה של העם החזק היושב בארץ. עשרה מהם טוענים שזוהי משימה קשה מדי ושניים טוענים שזו משימה קשה אך ניתן להתמודד איתה.

העונש של בני ישראל:
בפרשתנו נענשים בני ישראל בעונש חמור ביותר: נגזר עליהם לא להשלים את המסע ולא להיכנס לארץ ישראל. בני ישראל שמעו את דברי המרגלים ולא רצו להיכנס לארץ והאל נותן להם עונש המתאים למעשיהם – לא רוצים להיכנס? אם כך לא תיכנסו ותסתובבו ארבעים שנה במדבר.
התלונות של בני ישראל
בפרשה בני ישראל מתלוננים (על האל ועל משה ואהרון) בעקבות האכזבה מדברי המרגלים על ארץ ישראל, ולבסוף נענשים.

תלונות
לדעתי לא תמיד תלונות הן שליליות, לפעמים דווקא חשוב להתלונן אם רוצים שיפור.
לדוגמא: פעם ציירתי בהפסקה עם החברות שלי ציור שמאוד השקענו בו, אך כשסימנו אותו סוף סוף יפה כמו שרצינו אחרי הרבה ציורי ניסיון שנזרקו לפח בא ילד וקשקש לנו אם עיפרון על הציור. אז התלוננו ובצדק למורה ולהורים. עשינו זאת לא רק בכדי להחזיר לו אלה גם בכדי שידאגו שהוא לא יעשה זאת יותר [בכוונה לשפר].
אבל ישנן תלונות   שהן שליליות דוגמא: התלוננתי על זה שעברו ימה של כלבתי הזקנה. יעדתי שזה שאני מתלוננת לא יחזיר אותה אבל בכל זאת המשכתי להתלונן [זו תלונה שלילית מכיוון שכל אחד מגיע יומו למות ותלונה לא תשפר, מכיוון שאף אחד לא יכול לעשות מאומה בנושא].

12 המרגלים נושאים את אשכול הענבים הענק לעיני משה והעם

  

סמלים בפרשה
הלוגו (סמל) של משרד התיירות ישראלי עוצב בהשראת פרשתנו.

הפטרה
סיפור ההפטרה עוסק בשליחת 2 מרגלים על ידי יהושע לרגל את יריחו: הגעתם לבית רחב, הסתתרותם, שיחתם עם רחב והבטחתם לאל.

שיר ארץ-מילים נתן יונתן-לחן סשה ארגוב ביצוע חווה אלברשטיין

ארץ שיושביה היא אוכלת 
וזבת חלב ודבש ותכלת 
לפעמים גם היא עצמה גוזלת 
את כבשת הרש...