המסע של ליזה לובמן

שם הפרשה: כי תבוא

הפרשה נמצאת בספר דברים מפרק כו, פסוק א – פרק כט, פסוק ח
לפרשה שלי קוראים ככה בגלל: והיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ
פרשת כי תבוא מתחילה בשתי מצוות שיש רק בארץ ישראל ושמן "מצוות התלויות בארץ" המצווה ראשונה היא הבאת הביכורים למקדש. הביכורים הם הפירות הראשונים (הביכורים).
כאשר אדם מביא את ביכוריו למקדש עליו לומר את 'מקרא ביכורים'. 'מקרא' זה, הוא נוסח קבוע בו מתואר 

בקצרה סיפור עם ישראל: הירידה למצרים, השעבוד, ההצלה וההוצאה ממצרים על-ידי אלוהים והבאת עם ישראל לארץ. פרי הביכורים הוא סמל לתוצאה של כל אלה-ההשתרשות והצמיחה בארץ. הטקס מסתיים בהנחת פרי הביכורים במקדש, כהודאה על כל הטוב. המצווה השנייה, היא לתת בכל שנה שלישית מעשר (עשירית) מן היבול ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה.

הפרשה ממשיכה בתיאור שני טקסים, אותם יש לקיים מיד לאחר הכניסה לארץ. הראשון הוא כתיבת דברי התורה על אבנים גדולות ומסוידות, בהר עיבל, מעל העיר שכם. השני, הוא 'מעמד הברכה והקללה'. מעמד זה יתקיים על שני ההרים מעל לעיר שכם: גריזים ועיבל. במעמד זה יוקראו חלק מהמצוות והעם יקבלו אותם בענת אמן. לאחר מכן יוקראו הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן.

טקסים מיוחדים:
בפרשת כי-תבוא מוזכרים ארבעה טקסים מיוחדים: טקס הבאת הביכורים; טקס 'מאמר המעשר'; טקס כתיבת התורה על אבנים גדולות ומסוידות בהר עיבל וטקס הברכה והקללה בהרי גריזים ועיבל.

הודיה על הטוב:
מעמד הביכורים, הוא טקס בו מודה האדם על כל הטוב, שזכה בו, כדוגמת פירות אדמתו: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (כו, יא).

השתרשות בארץ
פרי הביכורים, מסמל את השתרשותו וצמיחתו של עם ישראל בארץ. לאחר שעבר שעבוד ארוך והליכה קשה במדבר, זוכה לבסוף העם להגיע לארץ וליהנות מפירותיה: "וְהָיָה כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ ... וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה... וַיְהִי-שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל-ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ... וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם... וַיְבִאֵנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה'..."

נתינת צדקה:
 בפרשת כי-תבוא, מוזכרת מצוות המעשרות: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ" (כו, יב). במצווה זו מצווה החקלאי לתת מעשר (עשירית) מתבואתו לאלו שאין להם תבואה. זוהי נתינת צדקה.

בחרתי:...
רק ברכות:
בפרשת כי-תבוא מובאות רשימות ארוכות של הברכות והקללות. הברכות הן השכר על עשיית המצוות והקללות הן העונש על אי-עשייתן. מכיוון שאנו מעדיפים להתרחק מהקללות, אתם יכולים לכתוב בדרשה על הברכות בפרשה המופיעות בפרק כח, פסוק א-יד.
רק ברכות

לדעתי... התמונה הזאת מתאימה לפרשה שלי מכיוון שפה בתמונה יש עצים והכל ירוק הכבשים נחות המרעה מלא בירק העיר יפה ונקייה וזו בעצם ברכה  מהאל.