שם הפרשה: לך לך
היכן נימצאת הפרשה: חמש חומשי תורה- בראאשית
תקציר:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה, בְּרָכָה". המקרא אינו מספר לנו מיהו אברהם ומדוע ה' מתגלה דווקא אליו. הפרשה פותחת בציווי של ה' לאברהם:לקום ולהתחיל מחדש .לך למסע לארץ לא נודעת-ארץ כנען, והאמן באלוקים אחד. ה' מבטיח את ברכתו לאברהם ולצאצאיו.
אברהם מתאפיין בנדודים הרבים שלו בדרך אל ארץ ישראל ובתוכה. בזמן הרעב בארץ ישראל, נודדים אברהם ומשפחתו למצרים. שם מתרחשת "תקרית דיפלומטית" בין אברהם לפרעה, מלך מצרים, בגלל יופייה של שרה.
לא רק אברהם נודד בפרשה, גם לוט (בן אחיו של אברהם) נודד מהמשפחה, ופונה לכיוון סדום. ההחלטה על המעבר לסדום מתקבלת לאחר שרועי הצאן של אברהם רבים עם רועי הצאן של לוט. אברהם מפשר ביניהם ואומר: "אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רעַי וּבֵין רעֶיךָ: כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה".
בפרשתנו מסופר גם על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. במהלך המלחמה נופל לוט בשבי ואברהם יוצא לשחרר אותו. לאחר המלחמה, כורת אלוקים ברית עם אברהם – "ברית בין הבתרים", ומבטיח את ארץ ישראל לזרעו של אברהם, עם ישראל: "ויאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וספור הַכּוֹכָבִים,אִם תּוּכַל לִסְפור אֹתָם; ויאמר לוֹ, כּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ... לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת".
בהמשך הפרשה- מסופר לנו ששרי, היא שרה אמנו אשת אברהם, לא מצליחה ללדת. היא מציעה שהגר שפחתה תהיה עם אברהם ותלד לו בן במקומה. הגר אכן נכנסת להריון, ומזלזלת בשרה על שלא הצליחה להרות. שרה פונה אל אברהם האומר לה- זוהי שפחתך! זכותך להחליט איך להתייחס אליה. שרה מתנהגת אל הגר ביד קשה והגר בורחת מן הבית. מלאך ה' נגלה אליה, מנחה אותה לשוב לביתה ומבטיח לה שבנה - ישמעאל, יהיה גם הוא בעל צאצאים רבים. הגר חוזרת הביתה ויולדת את ישמעאל, בנו בכורו של אברהם.
בסוף הפרשה נגלה ה' אל אברהם ולצד ההבטחות נוספות על ריבוי צאצאיו וירושת ארץ ישראל, משנה ה' את שמותיהם של אברם ושרי לאברהם ושרה ומצווה על עריכת ברית המילה. אברהם מלאת עצמו בגיל 99! וגם את בנו ישמעאל.
הפרשה נחתמת בבשורה אותה מבשר ה' לאברהם: למרות גילם המופלג, עתיד להיוולד לו ולשרה בן- יצחק.
מהפרשה עולים 3 ערכים: ריב בין אחים, שינוי שם, פדיון שבויים.
ערך שהתחברתי:
פידיון שבויים-
לצערנו, לאורך קיומה של מדינת ישראל עסקנו רבות בנושא של פדיון שבויים. כולכם התרגשתם ודאי כשגלעד שליט נפדה מהשבי לאחר למעלה מחמש שנים ואילו רון ארד, נווט חיל האוויר, נפל בשבי לפני למלעלה מ-25 שנה ומאז נעלמו עקבותיו.
אז רציתי להזכיר קצת את מצוות פדיון השבויים בפרשת לך- לך לדבר על גלעד שליט ועל גורלם של שאר חיילינו שלא שבו ולא ידוע לנו מה עלה בגורלם.
בפרשה מוזכר לראשונה נושא המלחמה, שבויים והחלפתם. כאשר לוט נופל בשבי, אברהם יוצא בראש עבדיו להציל אותו. פדיון שבויים הינה מצווה מוכרת וחשובה. הרמב"ם כותב: "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות.
שאלת הלגיטימיות של היענות לתביעות מופרזות לפדיון שבויים לא פסה מן העולם. אולם בעוד שבעבר התמודדו קהילות ישראל עם שאלת תשלום כספי מופרז, מדינת ישראל מתמודדת היום עם סוגים אחרים של תשלום מופרז, המעוררים שאלות ערכיות קשות במיוחד:
- האם נכון לשחרר מספר גדול של מחבלים תמורת שחרור מספר קטן של חיילים שבויים, כפי שנעשה בשנת 1985 ב"עסקת ג'בריל" המפורסמת? או שמא זהו מחיר מופרז שאסור לשלמו, הן משום שהוא עלול לעודד חטיפות חיילים הן משום שהמחבלים המשוחררים מצטרפים אל חבריהם ומגבירים את הסיכון הביטחוני במדינה בעתיד הן משום ששחרור רוצחים פוגע בעקרונות יסוד של שלטון החוק?
2. האם נכון ליזום מבצע צבאי לשחרור שבויים או בני ערובה, כפי שנעשה ב"מבצע אנטבה", הזכור
לתהילה, ובניסיון הכושל לשחרר את החייל נחשון וקסמן ז"ל? או שמא אין לסכן חיי חיילים להצלת
שבויים או נפגעים?
אז לכול אחד יש דעה אחרת,
הרי זה יהודי וניתפס חייב לשחרר בכול מחיר,
אבל גם תמורת כול כך הרבה שכשנשחרר אותם יתפסו ויהרגו יותר יהודים,
אבל המידרש מביע דעה מאוד מרורה שתמיד פדיון שבויים קודם לכול מחשבה אחרת,
ותמורת כול מחיר נחזיר יהודי שבויים או בני ארובה.
קום והתהלך בארץ
יעל,
השבמחקהפרשה שלך מאוד מעניינת ומאוד מושקעת.
אך היית צריכה לקצר את התקציר ולסכם במילים שלך.
מיתר